נאוה זרניצקי

 

 

 

 

התביעה מייחסת לנאשמת עבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל”ז – 1977.

 

התביעה טוענת כי ביום 26/11/06 בסביבות השעה 11:00 במשרד ברח’ נקר 7 בת”א תקפה הנאשמת את דנה דבורה פטילון (להלן: “המתלוננת”) בכך שהיכתה אותה בראשה, בצווארה ובעורפה בעזרת מכשיר טלפון סלולרי וגרמה לה חבלות בלחי השמאלית בצווארה ובאמתה הימנית.”

 

 

הנאשמת הכתה את המתלוננת באגרופיה ובטלפון הנייד שלה גרמה לה לפגיעות כמפורט בתעודה הרפואית.

 

הנאשמת עשתה עלי רושם בלתי אמין

 

נוכח כל האמור לעיל שוכנעתי כי התביעה הוכיחה במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי את העבירה המיוחסת לנאשמת ואני מרשיע אותה בעבירה זו

 

 

 

 

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

 

 

 

 

29 ספטמבר 2009

ת”פ 9688-08 מ.י. מדור תביעות פלילי ת”א נ’ זרניצקי

 

בפני

כב’ השופט דניאל בארי

 

 

 

בעניין:

 

מ.י. מדור תביעות פלילי ת”א

 

 

ע”י עו”ד אביטל פינק

המאשימה

 

 

נגד

 

 

1. נאוה זרניצקי

 

 

ע”י עו”ד עדי לבוק-טובי

הנאשמת

 

 

הכרעת דין

 

 

 

התביעה מייחסת לנאשמת עבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל”ז – 1977.

 

התביעה טוענת כי ביום 26/11/06 בסביבות השעה 11:00 במשרד ברח’ נקר 7 בת”א תקפה הנאשמת את דנה דבורה פטילון (להלן: “המתלוננת”) בכך שהיכתה אותה בראשה, בצווארה ובעורפה בעזרת מכשיר טלפון סלולרי וגרמה לה חבלות בלחי השמאלית בצווארה ובאמתה הימנית.

 

הנאשמת הכחישה את המיוחס לה וטענה כי המתלוננת היא זו שתקפה אותה והיא נאלצה להגן על עצמה.

 

הרקע לתקרית ביחסי שכנות מעורערים בין המתלוננת לנאשמת. המתלוננת מסרה כי היא התלוננה מספרה רב של פעמים על הפרעות שנגרמו לה בגלל נביחות כלבה של המתלוננת.

 

כמו כן היו מתיחויות בין הצדדים על רקע חסימת רכב הנאשמת ע”י בן המתלוננת.

 

בבוקר האירוע נחסם רכבה של הנאשמת ובבירור שנעשה הסתבר כי בן המתלוננת חסם את הרכב. לאחר פניה למשטרה, הגיע הבן כעבור כחצי שעה והזיז את רכבו.

זמן קצר לאחר הזזת הרכב היו דפיקות על דלת הנאשמת, היא פתחה את הדלת כעבור כדקה, ואז גילתה כי נזרקו מספר ביצים על דלת ביתה. הנאשמת חשדה בבן המתלוננת כמבצע המעשה.

 

מעובדות שמקובלות על שני הצדדים עולה כי המתלוננת סירבה לשוחח עם הנאשמת וכי התקשורת החלקית בין הצדדים התקיימה בין בן זוגה של הנאשמת לבעל המתלוננת וכן באמצעות מעבידה של המתלוננת שהוא רואה החשבון של הנאשמת ומעבידה של המתלוננת.

 

ביום האירוע הנאשמת ביקשה מבעלה שישוחח עם בעל המתלוננת ויביא לידיעתו את התנהגות בנו. בעלה של המתלוננת הבטיח לבדוק את הנושא אולם לא החזיר תשובה במשך כשעה וחצי.

 

עוד מוסכם על הצדדים כי הנאשמת התקשרה למקום עבודתה של המתלוננת ביקשה לשוחח עימה, המתלוננת סירבה לשוחח עם הנאשמת.

 

המתלוננת מסרה בעדותה כי בסביבות השעה 11:00 הנאשמת הגיעה למשרד. המזכירה בכניסה התקשרה אליה ואמרה לה שזרניצקי נכנסה למשרד נסערת ושאלה היכן היא יושבת. המתלוננת קמה לסגור את דלת חדרה: “…אני לא הספקתי לסגור את הדלת והיא נכנסה ושלפה אותי מהחולצה וקרעה אותה… היא הכתה אותי באגרופים ולאחר מכן בפלאפון שלה…אני הרמתי ידיים וניסיתי לבלום אותה. צעקתי ‘מה את רוצה ממני’ והיא אמרה ‘הבן שלך זרק עלי ביצה’…”.

העדה ציינה שכתוצאה מהמכות נפלה על המדרגות הצמודות לחדרה: “…היא דחפה אותי ומצאתי את עצמי ישובה על המדרגות…”.

לעדה נגרמו מספר חבלות שתועדו בתעודה רפואית שהגישה ת/3.

 

הגב’ רחל מצליח שעובדת באותה קומה בה עובדת המתלוננת מסרה בעדותה כי באותו בוקר שמעה צעקות. היא שמעה את המתלוננת בוכה ואומרת: “מה את רוצה ממני”. העדה יצאה מחדרה וראתה את הנאשמת והמתלוננת עומדות זו מול זו היא נכנסה ביניהן בתנועת הפרדה.

 

העדה ציינה כי המתלוננת בכתה כל הזמן ואמרה: “אבל מה את רוצה ממני” והנאשמת אמרה לה: “הבן שלך הבן שלך”. העדה ציינה כי ראתה פגיעות על המתלוננת עמה נסעה לבית החולים.

 

בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי אחרי האירוע נמצא פלאפון נייד על המדרגות. היא הוסיפה כי המתלוננת התישבה על המדרגות לאחר שהפרידה בינה לבין הנאשמת. העדה ציינה כי המתלוננת רעדה ובכתה היא הזמינה אמבולנס כיוון שחשה שהמתלוננת על סף התמוטטות.

 

הנאשמת מסרה שתי הודעות במשטרה וכן העידה בפניי.

בעדותה בפניי סקרה הנאשמת באופן מפורט את הסכסוכים בינה לבין משפחת המתלוננת. היא פירטה את אירועי אותו בוקר והדגישה כי חסימת החנייה ע”י בנה של המתלוננת גרמה לה לעגמת נפש ולשינוי בתוכניותיה לאותו בוקר.

העדה גם מסרה כי היא משוכנעת שבנה של המתלוננת הוא זה שזרק ביצים על דלת ביתה.

הנאשמת מסרה כי לא רצתה לפנות מייד למשטרה בעקבות אירוע זה, אלא ביקשה מבעלה לטפל בעניין. מאחר ובעלה לא הצליח לקבל תשובה מבעלה של המתלוננת, היא החליטה להגיש תלונה במשטרה.

“…הלכתי בדרכי למשטרה ואני עוברת דרך הרחוב שהמתלוננת עובדת, ברח’ דקר. אמרתי עכשיו אני עולה לדבר איתה כי לא יתכן שהם לא לוקחים אחריות לא על הכלב ולא על הבן”.

הנאשמת אישרה כי קודם הגעתה למשרד התקשרה למתלוננת שסירבה לדבר איתה.

 

בהמשך ציינה הנאשמת: “…עליתי למעלה ופגשתי את דנה עומדת ליד הדלת של המשרד בהיסטריה ודבר ראשון היא דחפה אותי. אני הופתעתי… היא דחפה אותי שוב ושוב ואני התגוננתי כדי לא ליפול… כל הזמן אני אומרת הבן שלך זרק לי ביצים וזה מאד משפיל סיטואציה כזו ובמיוחד אחרי שהפסדתי פגישה” (העדה לא יצאה לפגישה בגלל חסימת רכבה באותו בוקר ד.ב).

העדה מסרה כי אחרי התקרית הלכה לתחנת משטרה ואז חשה כי הטלפון הנייד שהיה תלוי על צווארה נעלם.

 

בתחנת המשטרה בעלה צילם את הנאשמת ותיעד את הפגיעות שנגרמו לה ס/4.

“…אני לא באתי להטריד אותה ושתינו היינו במצב שהיא דוחפת אותי לצאת ואני משתדלת לא ליפול…”.

בהמשך מסרה הנאשמת כי יתכן ואחזה בחולצתה של המתלוננת כדי לא ליפול וזו נקרעה.

בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי בדרכה למשטרה ראתה ניידת מגיעה לכיוון המשרד והניחה שהמתלונננת הזמינה משטרה.

לשאלת בית המשפט ציינה הנאשמת: “…לא הייתי מתוחכמת והייתי די נדהמת ולא הבנתי מדוע דוחפים אותי. אפשר להגיב אני לא רוצה לדבר איתך גם בלי לסגור את הדלת…”.

 

בתלונה שהגישה במשטרה (ת/1) מספר דקות אחרי התקרית מסרה הנאשמת: “…לאחר חצי שעה זרק טל (הבן של המתלוננת ד.ב) 2 ביצים לתוך החניה שלי שלכלכו את הקיר והרצפה. התקשרתי לאימו דנה מונהייט לטלפון 6422331 והיא לא הסכימה לדבר איתי, ניגשתי למשרד שבו היא עובדת בדקר 7 בת”א וביקשתי לדבר איתה היא דחפה אותי כדי לסגור את הדלת ואמרה שלא רוצה לדבר איתי והתחילה להכות אותי בידיים ו בצוואר ויש לי שריטות… ואז החזרתי לה מכות על הידיים כדי להגן על עצמי ואני הלכתי וכשנסעתי לפה ראיתי ניידת משטרה בדרך לשם…”.

 

ביום 14/2/07 נגבתה מהנאשמת הודעה לאחר אזהרה. בהודעה זו מסרה הנאשמת גרסה שונה במקצת לגבי האירועים:

“…באותו יום הגעתי לרואה חשבון שלי שדנה עובדת אצלו והגעתי גם לדבר איתה על מה שקרה גם עם הבן שלה. כשדנה ראתה אותי נכנסת היא תפסה אותי מהרצועה של הטלפון שלי שהיה תלוי עלי והטלפון יצא מהרצועה ונשאר אצלה עד לרגע זה… היא התחילה להרביץ לי אני לא כל כך זוכרת היא נתנה לי מכה עם משהו בראש ואני הרבצתי לה בחזרה…”.

לשאלת החוקרת הודתה העדה כי רק למחרת התקרית שמה לב שהטלפון הנייד שלה לא ברשותה.

 

מטעם ההגנה העיד בעלה של הנאשמת שציין כי בעל המתלוננת מסר לו את מספר הטלפון הנייד שלו ובחלק מהמקרים טיפל בתלונותיו.

 

בחנתי את העדויות שהושמעו בפניי והגעתי לידי מסקנה כי גרסת המתלוננת משקפת את מה שהתרחש בתחילת התקרית.

 

הנאשמת הגיעה למשרד של המלוננת למרות סירובה של זו לשוחח עימה כשהיא כועסת על מה שהתרחש באותו בוקר.

נוכח ניסיונה של המתלוננת לסגור את דלת חדרה היא תפסה אותה מחולצתה משכה אותה החוצה וקרעה את החולצה. הנאשמת הכתה את המתלוננת באגרופיה ובטלפון הנייד שלה גרמה לה לפגיעות כמפורט בתעודה הרפואית.

 

בשלב זה נכנסה המתלוננת להלם החלה לצעוק: “מה את רוצה ממני” אחזה בחוזקה ברצועת הטלפון הנייד של הנאשמת ודחפה אותה. הרצועה נקרעה והנייד נפל.

העדה הגב רחל מצליח ששמעה את הצעקות הפרידה בין הנאשמת למתלוננת. המתלוננת שהייתה נסערת ובכתה התיישבה על המדרגות והנאשמת עזבה את המקום.

 

הנאשמת עשתה עלי רושם בלתי אמין. רושם זה נובע לא רק מהתרשומתי הבלתי אמצעית אלא גם מהסתירות בין ההודעות שמסרה.

 

בהודעתה הראשונה מסרה שהגיעה לדבר עם המתלוננת שניסתה לסגור הדלת. אין כל הגיון בתיאור שנתנה לפיו המתלונננת לא רק דחפה אותה כדי ל סגור הדלת אלא גם היכתה אותה.

גם הציון שהחזירה מכות עם הידיים כשלא נשאלה על מכשיר הטלפון שלה מחזק את החשד כי השתמשה בנייד שברשותה לצורך הכאתה של המתלוננת.

 

בהודעה השנייה מציינת הנאשמת כי המתלוננת תפסה אותה ברצועת הנייד שלה אך מודה כי שמה לב שהנייד נפל לה רק למחרת היום.

 

עוד יודגש כי בהודעה השנייה מנסה הנאשמת ליצור את הרושם שבאה לרואה החשבון שלה ובאותה הזדמנות ניסתה לשוחח עם המתלוננת.

 

נוכח הדברים שציינתי לעיל וכן התרשמותי הבלתי אמצעית מכל העדים ולאחר שנתתי דעתי כי בחלק הראשון של התקרית המתלוננת הינה עדה יחידה, שוכנעתי כי ניתן לסמוך על עדותה ולקבוע ממצאים על פיה.

יודגש כי המתלוננת הייתה נסערת ובמצוקה נפשית ולכן לא זכרה במדויק את השלב שהתיישבה על המדרגות.

 

נוכח כל האמור לעיל שוכנעתי כי התביעה הוכיחה במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי את העבירה המיוחסת לנאשמת ואני מרשיע אותה בעבירה זו.

 

 

5129371

54678313ניתנה היום, ל תשרי תש”ע , 18 אוקטובר 2009, במעמד הצדדים

 

 

ת”פ (תל-אביב-יפו) 9688-08 – מ.י. מדור תביעות פלילי ת”א נ’ נאוה זרניצקי

ת”פ (תל-אביב-יפו) 9688-08


<![if !supportLineBreakNewLine]>
<![endif]>

מ.י. מדור תביעות פלילי ת”א

 

נ ג ד


<![if !supportLineBreakNewLine]>
<![endif]>

נאוה זרניצקי


<![if !supportLineBreakNewLine]>
<![endif]>

נוכחים:

ב”כ המאשימה – עו”ד איילת קינן

ב”כ הנאשמת – עו”ד לבוק והנאשמת

 

[07.01.2010]

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

 

בפני דניאל בארי כב’ השופט

 

החלטה

 

לאחר ניהול משפט הוכחות הורשעה הנאשמת בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

 

הנאשמת הינה אישה ילידת 1944 ללא כל עבר פלילי. היא עובדת לפרנסתה כאדריכלית.

 

הנאשמת הופנתה לשירות המבחן אשר המליץ לבטל את ההרשעה ולהטיל על הנאשמת לבצע עבודות של”צ בהיקף של 140 שעות.

 

התביעה לאחר לבטים השאירה את ההכרעה בסוגיה לשיקול דעת ביהמ”ש.

 

לאחר שנתתי דעתי לנסיבות הכוללות שגרמו לאותה התפרצות, בחנתי את הנזק העלול להיגרם לנאשמת אם ההרשעה תישאר על כנה, והחלטתי לבטל את ההרשעה.

 

ב”כ הנאשמת וכן הנאשמת עצמה ביקשו לצמצם את שעות השל”צ בהתחשב בשינוי נסיבות שהתרחשו לדברי הנאשמת לאחר ששירות המבחן הביע את עמדתו לעניין היקף השעות.

 

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, אני מטיל על הנאשמת ביצוע עבודות של”צ בהיקף של 120 שעות.

 

העתק יועבר לשירות המבחן לצורך וידוא ביצוע האמור לעיל.

 

אני מחייב את הנאשמת לפצות את המתלוננת הגב’ דבורה פטילון ת.ז. 050303759 מרח’ אלקחי מרדכי 26 ת”א בסכום של 3,000 ₪. סכום זה יופקד בקופת ביהמ”ש עד יום 1/2/10 ויועבר על ידי המזכירות למתלוננת.

 

נמסר על הזכות להגיש ערעור לביהמ”ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

 

 

 

ניתנה והודעה היום כ”א טבת תש”ע, 07/01/2010 במעמד הנוכחים.